Mitchell's Journey in Israel
113 ק"מ מתוכם
1.9.שחיה בים
90 ק"מ אופניים
ו21.1. ריצה
שיעור בנחישות והתמדה. גם שהכול הולך נפלא פתאום יש רגעים שלא.
השחיה הייתה מתוקתקת ולפי התוכנית , הרכיבה הייתה מתוכננת שמרתי על קצב והגעתי לתוצאה הרצויה , עד כאן היה הכול נפלא .
ואז הגיע הריצה והחום הגדול והופ הגוף מסרב לשתף פעולה יותר נכון הראש , 4 סיבובי ריצה שכל אחד מהם חמישה ק"מ בקיבוץ שדות ים, חלק בחול ים חלק באספלט רותח.
בשני הסיבובים הראשונים הייתה מחשבה לפרוש החום היה מעיק הדופק בשמיים ואז עוברים להליכה , ושוב ריצה שהדופק יורד , את השעון העברתי למצב דופק בלבד והחלטתי שזה הדבר היחיד שמכתיב לי את הדרך . בכל תחנת מים עוצרים ושותים .
בדרך שאלות מי הילד בתמונה על הגב. זה ילד שחלה בדושן ובגיל 10 ליבו הפסיק לפעום. מאז בכל תחרות שאני רץ בה , הוא על הגב שלי.
ברגעים הקשיים בריצה וברגעי המשבר ןהמחשבות על פרישה , אתה מבין שזו בעצם זכות ובחירה. אני זה שבחר לעבור בספורט הזה
ולמה.. בין היתר כי אני יכול .
שיש לך דושן ואתה תקוע בכיסא גלגלים או מכונת הנשמה אין לך הרבה אופציות לבחור, אבל לי יש.
אני בטוח שעם כל הקושי היו מתחלפים איתי בשניה
אז כשהם מתמודדים גם אני מתמודד ומסיים , גם עם זה ידרוש הליכה של כל המרחק. הגם שאת שלושת הק"מ האחרונים רצתי כמו ריצה של סוסים לעורבה, ולא עצרתי לרגע.
אחרי קייץ שהיה חם לרוץ ועוד תקלות בדרך ידעתי שהריצה הפעם תהה עקב אכילס שלי בתחרות אבל לא עד כדי כך. בסוף זה הסתיים.
ואי אפשר בלי תודות .
תודה ל Naomi Wainsztok שהביאה אותי ממש קרוב והיום עודדה בדרך.
תודה ל Yoram Levav שכיוון דאג תיקן ועידכן כדי להשלים את ההכנה שלי עם התקלה בדרך.
תודה ל Jeannette Michaeli Van Opdorp שבאה לעודד לצלם ולתמוך
ותודה למשפחתי ואשתי היקרה Tali Kushman Kaplan שמאפשרת לי את כל השעות האלה והשיגעונות הספורטיבים שלי.
ובסוף לכל אותם ילדים נערים ובוגרים חולי דושן שבשעות הקשות נותנים לי כוח ומוטיבציה להמשיך ולהתאמן
#בצעדים_קטנים_עושים_סוף_לדושן.
📷 Snir Ovadia
ג'נט מיכאלי
